איתנו זה נגמר מאת קולין הובר 4.8/5 (5)

מאת אליס סנקביץ'

לילי הייתה ילדה חכמה שראתה בכתיבת יומן מעשה ילדותי. כדי לתרץ את כתיבתה היא ממענת מכתבים לאלן דג'נרס, כוכבת הטוק שאו המפורסמת ושם היא מתארת את חייה ואת רגשותיה. מבחוץ היא חיה את החלום הרגיל של כל ילד: אבא ראש עיר, אמא מורה ובית ככל הבתים. אלא שלא כך הוא הדבר. האבא שותה ומכה את האימא, האימא מטאטאה מתחת לשטיח את בעיותיה כדי שהסביבה לא תדע. יום אחד לילי מוצאת שהומלס התיישב בבניין הריק מולם. ההומלס התגלה כבחור חכם ורגיש שפשוט נזרק מביתו. הם מכירים אחד את השני בהסעות לבית הספר ולילי עוזרת לו לעבור את התקופה הקשה בחייו. מסלול חייהם משתנה וכל אחד פונה לדרכו.
לילי מידי פעם מוציאה את המכתבים שהיא כתבה לאלן ונזכרת בבחור – אטלס, שהיא כל כך אהבה ושמעולם לא הפסיקה לחשוב עליו.

באחד הערבים לילי מכירה את רייל. הם נמשכים אחד לשני ולאט לאט מגיעים לזוגיות נהדרת שמעבירה אותם לשלב החתונה וההורות. אלא שאז מגיע השיבוש. המכה הראשונה קיבלה תרוץ של נפילה, וכשהשנייה הגיעה לילי הבינה שהיא בבעיה. פתאום גם אטלס חוזר לחייה והיא נלחמת בעצמה לא להישאב למשיכה שהיא יודעת שתמיד הייתה שם, לא לנסות ולפגוע באף אחד כשבסוף היא הנפגעת העיקרית. בינתיים כולם מתקדמים עם חייהם: אטלס מתגלה כשף מצליח, רייל מוצא את עצמו כהבטחה גדולה לעולם הנוירוכירורגיה ולילי פותחת עסק מצליח ומשגשג. הכול טוב כמו בילדותה: רק מבחוץ…

על הדמויות

לילי מדהימה. בחורה כל כך טובת לב ואוהבת אדם. רגישה, צנועה ומעוררת השראה. פשוט התאהבתי בבחורה. האכפתיות שלה והרגישות שלה תמיד יובילו אותה לראות איך היא יכולה לשפר לאחרים את חייהם, איפה אפשר לתרום, למי אפשר לעזור. היא כל כך אופטימית ועליזה עם חוש הומור נהדר.

אטלס הוא צוק גיברלטר לעת הצורך. הוא משדר אמינות, כוח שקט וסבלנות. בזכות ההתמדה והנחישות הוא יצר לעצמו חיים טובים, הגיע להצלחה גדולה ועם זאת נשאר עם רגליים על הקרקע. ממש דמות להערצה. בחור שעשה את עצמו לבד מנקודת פתיחה גרועה ומייאשת.

רייל בהתחלה נראה כמו הזכייה הגדולה בלוטו. חתיך, חכם, רופא, עשיר וכל המעלות הטובות שיכולות להיות בגבר מוצלח. אלא שמשהו בעברו שיבש לו את המערכת… קשה גם לא לאהוב אותו, למרות הכול.

לסיכום

הספר בועט בבטן בלי אזהרה מוקדמת. כאשר נדמה לנו שאנו קוראים סיפורי חיים של שני ילדים שיצאו מבתים רעים, עלו והצליחו, וכמעט יושבים על זרי הדפנה. אלא שהסיפור מקבל תפנית כואבת. הלב יוצא מהמקום ואי אפשר לא להתקפל בכאב מול המאורעות האיומים שפתאום מתגלים. הדילמה הידועה של האם לסלוח ולשכוח לאלימות בבית עולה פה בצורה ברורה וכואבת.
האם האהבה מכסה על הכל? האם אפשר להמשיך הלאה? האם אפשר לסלוח? האם לתת הזדמנות נוספת?
ספר מטלטל, הורס ונוגע ללב. אחד הספרים שילכו איתי הרבה זמן אחרי. לא נשמתי.

לרכישת הספר לחצו כאן

מה חשבת על הסקירה? אשמח לקבל דירוג

השאר/י תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>