התלקחות מאת דנה לוי אלגרוד 4/5 (1)

מאת אליס סנקביץ'

סופיה וטומי נפגשים בבית אבות. שניהם קיבלו עבודות שרות. המפגש ביניהם לא סימפטי. סופיה בעלת מום קשה שמנסה להסתיר את ידה הפגועה מעיני הנץ של טומי. היא מסורבלת ונכשלת ברגליה ובצעדיה ונופלת עם מגשי האוכל שוב ושוב. היא אינה מסוגלת לצעוד ישר בלי ליפול. הוא מגיע לישון שהרי הוא ער כל הלילה. סרסור, מוכר סמים ואיש העולם התחתון שמכיר דבר או שניים על העולם, מחפש קיצורי דרך למצב שהוא נקלע אליו. אין פה משיכה או משהו שהרעיד את עולמם. הם פשוט נסחפים בגל עכור של הסיטואציה שהם נקלעו אליה. הסביבה היא בית אבות, קשישים וסבתות שמחפשות להאיר את נקודות החולשה שלה במין רוע לא מובן. סופיה מתגלה כביתו של מלך המאפיה של מקסיקו. גם היא לא ידעה את זה. הזוי? לגמרי.

על הספר

אכזבה.
הפסקתי לקרוא ב 40% מהספר. לא יכולתי להכיל את השפה הבוטה, לא יכולתי לקבל את הלעג לנכות, את השיבוש המוטורי שהעיף לרצפה את הגיבורה הנכלולית שהייתה שם. איך ייתכן שבחורה בת 24 חושבת שאבא שלה סוחר רהיטים בעוד שהוא מלך המאפיה של מקסיקו? הכול היה פשוט לא טוב. לא היה מתח בין הדמויות, הקלות הבלתי נסבלת שהתעללות בבחורה עברה שם (סטירות מאבא שלה) וכל הסיפור היה פשוט רע. למעשה, זה נראה כאילו לקחו את הדמויות מהספרים הקודמים, ערבבו אותם בספר כדי לשייך את הספר לאיזו מסגרת, אבל הכול יצא סלט רע.

לרכישת הספר לחצו כאן

מה חשבת על הסקירה? אשמח לקבל דירוג

השאר/י תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>