יוליה שבורה מאת לייסה רייבן לא דורג.

מאת רינת יגל

"יש אנשים שלעולם לא מוצאים את אהבת חייהם. במקרה שלי היא ניצבת ממש מולי, ואין לי מושג איך להחזיק בה" (קייסי טיילור)

בפעם האחרונה שאית'ן נפרד מקייסי היא נשבעה שלעולם לא תפתח שוב את ליבה אליו ולגברים בכלל.
מערכת היחסים בין קייסי לאית'ן כסטודנטים למשחק בקולג' ידעו עלויות ומורדות, כימייה, תשוקה עזה, אהבה גדולה ופרדות קשות.
משקעי העבר של אית'ן תמיד גרמו לו להרס במערכות יחסים והוא פחד להיקשר מידיי, להתאהב ושיום אחד שוב ינטשו אותו.

כשהקשר בינו לבין קייסי הפך לתלותי ועמוק יותר הוא גרם לאית'ן להרגיש שהוא מאבד שליטה והחומות שבנה סביבו כדי לא להיפגע אט אט מתמוטטים, מה שגרם לו להיפרד מקייסי לא פעם והיא נשארת שבורת לב ופגועה. כמה שנים אחרי סיום לימודי המשחק, קייסי ואית'ן נפגשים שוב, על במת ברודווי לשחק יחד במחזה רומאו ויוליה. עתה אית'ן נראה הרבה יותר בטוח בעצמו וחדור מטרה – הוא רוצה להשיב אליו את אהובתו הנצחית, קייסי.

האם קייסי תסכים, אחרי כל הפרדות וליבה הסגור, להתפתות שוב למילים ולחיזורים שלהם ציפתה שנים קודם מאית'ן? האם כבר לא מאוחר מידיי בשבילהם? האם קייסי תוכל לתת אמון שהוא אכן השתנה? הרי הוא הפר לא פעם את הבטחותיו…

על הדמויות
קייסי ואית'ן החליפו תפקידים בדואט. אם ברומאו רע ליבו של אית'ן היה סגור ובנה סביבו חומות הגנה מכל פגיעה נפשית, ביוליה שבורה אית'ן הרבה יותר פתוח, בטוח, סובלני ואופטימי לגבי עתידם המשותף.
קייסי חסרת ביטחון, פגועה מאוד, ליבה סגור ואינה אופטימית כלל לגבי עתידם. היא מפחדת להיכנע שוב לתשוקה שלה ולאהבתה לאית'ן ונתקלת במחסומים שבנתה סביב ליבה לאורך הפרידות ללא שליטה. ברומאו רע, קייסי הרגישה אופטימית בקשר ואפילו חשבה שאהבתה תצליח לרפא את אית'ן.

על הספר
הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של קייסי. הוא בנוי מפרקים קצרים ובמעברים בין עבר להווה לכל אורכו, כל פרק קיבל כותרת שהתאימה לתוכנו.
הספר לא חידש יותר מידיי והייתה תחושה של חזרה על דברים מהספר הראשון. הוא חידד את נושא תשוקה ואהבה כמתכון להצלחה ושלא כל אחד זוכה לקבל בחייו גם תשוקה וגם אהבה. והסופרת הצליחה, בסצנות בלתי נשכחות, להצית בכל פעם מחדש את התשוקה בין קייסי לאיתן ואולי קצת יותר מידי… ואחרון חביב וחשוב הזדמנות שנייה לאהבה! (במקרה שלהם זה עוד ועוד הזדמנות 😉)

לסיכום
לא יכולתי שלא לקרוא את יוליה שבורה מסיבה אחת, הסיום הפתוח בספר הראשון. אני, אישית, אוהבת סיום סגור למרות הסוף הצפוי מראש. הספר הוא קליל, פחות מפתיע, פחות משעשע מהראשון ולכן הוא לא חובה.

מה חשבתן על הסיקור? כתבו לנו (גללו מטה לתחתית הסקירה). לרכישת הספר מאתר בוקסילה לחצו כאן, לסקירות נוספות של רינת לחצו כאן ולספרים נוספים של הסופרת לחצו כאן

מה חשבת על הסקירה? אשמח לקבל דירוג

השאר/י תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>