מנשה – ביקורת סרט לא דורג.

מאת רותם אשכנזי

על העלילה

הסרט מספר על מנשה, אלמן מזה כשנה, החי בקהילה החרדית של ברוקלין. אשתו השאירה אחריה את בנם המשותף ראובן. בהחלטת הרב, ראובן לא ממשיך לגור עם אביו, ועם פטירתה של אמו מועבר לגידול אצל דודו הקשוח – אחיה של האם. הקהילה החרדית מאמינה כי ילד צריך לגדול בבית בו יש אבא ואמא, ועד שמנשה לא יתחתן בשנית – ראובן לא יוחזר לביתו. מנשה מנסה להחזיר לחיקו את בנו, מנסה לשכנע את רב הקהילה שהוא מסוגל לכך אבל יותר מכל – שהוא ראוי להמשיך בגידול בנו.

לקראת שנה לפטירתה של אשתו, מנשה מחליט לקחת את העניינים לידיים ולוקח את בנו ראובן מבית הדוד. הרב מקבל החלטה: ראובן ישהה בבית אביו עד לאזכרת השנה לאמו, למשך שבוע, ואז יחזור לגור אצל דודו. בפני מנשה עומדות כרגע שתי אפשרויות: להוכיח את עצמו בשבוע הזה ככשיר לגדל את בנו כאב יחיד או – האפשרות שעמדה בפניו גם לפני כן – למצוא אישה לה יינשא. האפשרות השנייה לא באה בחשבון מבחינתו. האם הרצון של מנשה יעמוד במבחן המציאות?

על הסרט

הסרט מוגדר כסרט דרמה, אך במקביל מעניק הרגשה כאילו לקחו אירוע מהחיים של מישהו והפכו את זה לסרט. בדיעבד זה מתברר כנכון: הסרט מבוסס על חייו של השחקן שמגלם את דמותו של מנשה. שאר השחקנים, או לפחות רובם, גם הם חרדים המתגוררים בברוקלין ודוברים יידיש – אחד מהדברים שהופכים סרט ליותר מרק עלילה.

בנימה אישית

במהלך הסרט ועם התקדמות העלילה, הרגשתי שאולי היה נכון יותר להגדיר את הסרט כדוקומנטרי. בהמשך למה שכתבתי קודם, בהחלט הייתי מאמינה אם היו אומרים לי שהסצנות בסרט צולמו בזמן אמת. הבמאי לא לוקח צד ומצדד באף אחת מהדמויות ולמעשה נותן לצופה להגיע להחלטה מה מבחינתו צריך לקרות בהמשך. בשלב מסוים בסרט נדמה שאפילו הדמויות לא בטוחות בעצמן. אז למה שאנחנו הצופים נהיה?

לא סרט כבד, ועם זאת לא פשוט בכלל. מומלץ לאנשים שחווים בדרך-כלל אירועים מנקודת מבט אחת (ובטוחים שהם יודעים הכל).

הסרט זמין לצפייה בבתי הקולנוע. משך הסרט – 82 דקות.

מה חשבת על הסקירה? אשמח לקבל דירוג

השאר/י תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>