קווים אדומים מאת יהודית צפורי לא דורג.

מאת אליס סנקביץ'

"כשמוצאים אהבת אמת, כשיש חיבור אמיתי, נוצר חור עצום אם מנסים לנתק אותו, וזה חלל שלא ניתן למלא אותו"…

מלאני היא שוטרת שמסורה לתפקידה ונלחמת בכוחות הרשע בעיר. מאפיה אכזרית ממלאה את הרחובות בדם והיא אמורה לחפש את המקור ולכלוא אותו. אלא שהמקור הזה הוא גבר שהיא חוותה איתו יומיים של טרוף חושים בלי לדעת מי הוא. כשהם נפגשים בחדר החקירות שניהם המומים. מלאני מזדעזעת שהיא כל כך נמשכת לראש המאפיה המקומית ואילו טוני חושב שהיא נשלחה כדי להוציא ממנו מידע.
שניהם מנסים להתרחק אחד מהשנייה ללא הצלחה. המשיכה כל כך חזקה עד שהיא שוברת את כל הכללים והמוסכמות.
איך הם יכולים לעבור לסדר היום? איך הוא יכול לשכוח את האישה החושנית הזאת שהייתה איתו? איך היא יכולה לחשוב שיכול לבוא מישהו אחריו?

על הדמויות והכתיבה

מלאני מתגלה כבחורה חזקה, סקסית וחכמה. למרות הכאב והקושי שהיא חווה בקשר הזה שהוא בלתי אפשרי, היא מוצאת את הכוחות הנפשיים להתמודד מול הגל העצום הזה שסוחף אותה.
טוני הוא ראש המאפיה, גבר חזק, שרמנטי ורגיש שאינו מתנצל על התפקיד שלו בעולם. הוא ראש משפחה, הוא יורש אימפריית פשע והוא לא מתכוון להתכופף ולעגל פינות, גם אם המחיר האישי יהיה יקר וכמעט בלתי אפשרי.

הכתיבה סוחפת וזורמת. לסופרת היה כשל בצורת זיגזגים במקום הסיפור. לא ידעתי להחליט האם העלילה באי (רודוס?) או באתונה. כל פעם העלילה קפצה למקום אחר.
אישית אני חושבת שאין אמינות למרחץ דמים וראשי משפחות פשע באי יווני. באיים אין פשע. אין לאן לברוח.
קצת עבודת הכנה יותר מעמיקה הייתה נותנת לספר יותר אמינות.
ספר נחמד.

לרכישת הספר לחצו כאן

מה חשבת על הסקירה? אשמח לקבל דירוג

השאר/י תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>