קולו של ארצ’ר מאת מיה שרידן

614 0
614 0

סקירה מאת אליס סנקביץ’

ברי ברחה מעיר הולדתה כדי לשכוח טרגדיה ששינתה את חייה וערערה את עולמה. היא נסעה הכי רחוק שהיא יכלה ושם היא התחילה חיים חדשים. הסיוטים עדיין חזרו אליה מידי בוקר והיא נאבקה להגיע לשגרה ולשקט. יום אחד היא פולשת לשטחו של ארצ’ר ולאט לאט היא מגלה נפש תאומה שמסתירה כמוה טרגדיה גדולה. הכאב של שניהם מחבר ביניהם ועם הרבה רגש, חמלה ורגישות הם מגיעים לפסגות חדשות ולחיבור מדהים.

על הדמויות:

אהבתי את ברי מאוד. בחורה חזקה, רגישה וחכמה. יודעת מתי ללחוץ למידע ומתי להרפות. היא נאמנה לעצמה וברגישות גדולה היא מנתבת את דרכה ללב הקהילה החדשה שהיא הצטרפה אליה. גם ברגעי המשבר שלה, בכאב הכי גדול שהיא חווה, אי אפשר לא לאהוב אותה ולהזדהות איתה. היכולת שלה לקבל ולאהוב מוציאה לאור דמות גדולה מהחיים, מלאת אהבה וחמלה.

ארצ’ר הוא דמות טרגית שהולכת ומתהפכת למשהו אדיר ואוהב. אהבתו ענקית ועצומה, הוא מגלה עולם חדש ולא תמיד יודע איך להכיל את האושר והטוב הזה. באיזה שהוא שלב הוא חייב אפילו לזוז למקום אחר כדי להכין רקע טוב יותר לעתיד.

על הכתיבה:

הספר כתוב ברובו בגוף ראשון מנקודת מבטה של ברי. מידי פעם יש פרק מנקודת מבטו של ארצ’ר. הכתיבה טובה וזורמת, הסיפור מושך ומרגש.

לסיכום:

ספר מרגש בטרוף. אהבה ענקית ורגישות מדהימה. יש רגעים שעצרתי את נשימתי לחכות למה שיבוא הלאה. הנאה צרופה.

לרכישת הספר קולו של ארצ’ר

מה חשבתן על הסיקור? כתבו לנו (גללו מטה לתחתית הסקירה).

לסקירות נוספות של אליס לחצו כאן, לספרים דומים שיכולים לעניין אתכן לחצו כאן ולספרים נוספים של הסופרת לחצו כאן

In this article

הצטרף לשיחה