הזמיר מאת כריסטין האנה

882 0
882 0

לרכישת הספר מאתר בוקסילה

סקירה מאת רחל ביו

העלילה:

ויאן ואיזבל הן אחיות שהיחסים ביניהם לא טובים במיוחד. אימן נפטרה כשהן היו ילדות ואביהן – שהיה שבור ממות האם ומחזרתו ממלחמת העולם ה-1 – השאיר אותן בבית יתומים. בעוד שוויאן התאוששה במהירות ובנתה לעצמה חיים בכפר קטן עם בעלה אנטואן, איזבל הסתבכה וברחה מכל המוסדות שאליהן נשלחה.

העלילה עוקבת אחר קורותיהן עם פלישת הנאצים לצרפת ב-1941. אנטואן מגויס לצבא ובהמשך נלקח בשבי הגרמני. ויאן, בעל כורחה, נאלצת לשכן בביתה קצין גרמני, הר בק, ולהסתגל לחיי מחסור. כמו כן, עליה להגן על סופי בתה מפני הפולשים הגרמנים והמצבים הקשים שהחיים מזמנים.

איזבל, שמתקשה להשלים עם המציאות החדשה, ולאחר שחזתה במערכת היחסים הבלתי אפשרית שמאיימת להתפתח בין אחותה להר בק, מחליטה להצטרף למחתרת ההתנגדות הצרפתית. היא עוזבת את ביתה של ויאן וחוזרת לפריז לבית אביה על מנת להילחם בדרכה שלה.

הקשר בין האחיות רעוע ולא רק בגלל המלחמה אלא בעיקר עקב משקעי העבר והשוני באופיין. ויאן היא עקרת בית למופת, מורה, אוהבת את בעלה, כנועה לרוב ובטוחה שהזמן ייעשה את שלו ורוחות המלחמה יירגעו. איזבל הינה צעירה מורדת, אימפולסיבית, פזיזה, בעלת פה גדול שבטוחה שאיש לא אוהב אותה. היא חשה נטושה לא רק על ידי משפחתה אלא גם על ידי מולדתה ומחליטה לפעול.

דעתי על הספר:

ללא ספק מדובר באחד הספרים הכי טובים, מרתקים, מטלטלים וקשים שקראתי לאחרונה. זה לא הספר הראשון שאני קוראת על מלחמת העולם השנייה והשואה אך הוא אחד הקשים שכן כריסטין האנה הסופרת מתארת בלי רחמים סיטואציות מורכבות וכואבות של גירוש, השפלה ורוע. אני בכיתי הרבה בזמן הקריאה ולמרות זאת לא הצלחתי להניח את הספר ולהפסיק את הקריאה בו.

אהבתי שהעלילה לא דורכת במקום. כל פעם שקרה משהו שפגע באחת מהן, שאלתי מה עוד יכול לקרות, לאן זה עוד יכול להתדרדר? ולצערי הרב התשובה הכואבת לא איחרה לבוא. כמו שהמלחמה לא הייתה סטטית ונמשכה זמן רב והתפתחה לכל מיני כיוונים (למשל, תחילה הנאצים סימנו את התושבים היהודים, אח”כ גירשו יהודים שלא נולדו בצרפת ואח”כ גם יהודים בעלי אזרחות צרפתית) כך גם אישיותן של האחיות משתנה ומתאימה את עצמה לזמנים הקשים.

קל לאהוב את איזבל האמיצה שמקריבה רבות מעצמה לטובת מולדתה. היא כל הזמן פורצת את גבולות אופייה ופועלת למרות הפחדים שלה. יותר קשה להבין את ויאן הכביכול כנועה, אך לבסוף גם היא נלחמת בדרכה שלה, הפסיבית והשקטה. ממנה למדתי כי היכולת לשרוד במציאות מורכבת היא מלחמה קשה לא פחות.

לסיכום, “הזמיר” הוא לא קל לקריאה. בכיתי המון, אני מודה. הוא מטלטל וסוחף. רבות הפעמים ששאלתי את עצמי מה הייתי עושה במקומן ולא הצלחתי לענות. מומלץ לא לבעלי לב חלש.

לסקירות נוספות של רחל לחצו כאן ולספרים דומים שיכולים לעניין אתכן לחצו כאן 

In this article

הצטרף לשיחה