וידוי מאת קולין הובר

814 0
814 0

שמעתן את קול הפיצוח? זה היה הלב שלי…

מאת דולב בן ארוש

אובורן איבדה את החבר שלה, אדם, כשהייתה רק בת חמש עשרה.
כשהוא מת, משהו בתוכה כבה.
חמש שנים לאחר מכן, היא עדיין נאבקת בחיים שנכפו עליה. היא עוברת לטקסס בעל כורחה, ועובדת כספרית מתחילה במשכורת שאינה מספקת את צרכיה.

בדרכה הביתה מהמספרה, היא מבחינה בשלט דרושים. היא עומדת ובוהה בו כשבחור צעיר יוצא אליה ושואל אם היא באה להציל אותו.

אואן הוא צייר. את ההשראה שלו הוא מקבל מפתקי וידוי קצרים בעילום שם שנתחבים אל הגלריה שלו. אחת לחודש הוא מוכר את הציורים שצייר באותו חודש. אוברון מגיעה בדיוק ביום בו מתקיימת מכירה בו אואן נותר ללא עובדת (זאת לאחר שהעובדת האחרונה שלו, בת זוגתו, עזבה אותו).
כשאובורן נכנסת לגלריה שלו הוא לא מאמין לגורלו. הוא מכיר אותה. אך היא לא מכירה אותו.

בין השניים מתלקחת אהבה גדולה, שצפויה למכשולים רבים ומפתיעים.

על הספר

קולין הובר עושה לי את זה שוב. לוקחת את הלב שלי, מקפיצה אותו מיד ליד בתנועת ג’אגלינג מקצועית, מטיחה אותו בקיר ואז אוספת אותו אליה בחיבוק מנחם.
הסיפור הסבוך הגאוני והמעניין שהיא רקמה, לא הותיר לי ברירה אלא לקרוא אותו ללא הפסקה.
הדמויות שהיא יצרה, מורכבות ודינמיות, נחשפות אט אט והסיפור של כל אחת מהן פשוט מרתק.
הווידויים ששזורים בעלילה מעולים, וגרמו לי לצפות בכל פעם לווידוי חדש שאקרא.
הסיפור של אואן ואובורן הוא סוחף, מרגש, נוגע ללב ומהנה.

על הכתיבה ושאר ירקות
הסיפור מסופר משתי נקודות מבט של שני הגיבורים הראשיים.
בתוך הסיפור שזורות תמונות בהשראת הווידויים שמעניקות לסיפור עומק, וטלטלה. הדרך של קולין להעביר את הסיפור, התיאורים המפורטים והדימויים פשוט גרמו לי להפסקות נשימה.

לסיכום
גאונות כבר אמרתי?

מה חשבתן על הסיקור? כתבו לנו (גללו מטה לתחתית הסקירה). לרכישת הספר מאתר בוקסילהלסקירות נוספות של דולב לחצו כאן ולספרים נוספים של הסופרת לחצו כאן

In this article

הצטרף לשיחה