וידוי מאת קולין הובר

499 0
499 0

“אני אוֹהַב אותך לנצח. גם כשכבר לא אוּכל.

מאת אילור צבר -סטולרו

לפני חמש שנים אובורן חוותה אובדן שהשפיע ושינה את חייה לחלוטין. היא איבדה את אהבת חייה ונאלצה להיפרד ממנה בטרם עת.

כעת אובורן עובדת כספרית בסלון יופי, עבודה שהיא שונאת, אך המשכורת זעומה והיא זקוקה להכנסה נוספת. בדרכה לדירה שלה, בעיר דאלאס שבטקסס, אליה עברה לא מזמן, היא מבחינה בשלט ‘דרושים עובדים’ בגלריה שחלונותיה מכוסים.

דלת הגלריה נפתחת בפתאומיות ואובורן פוגשת באואן. אואן הוא אמן שפותח את הגלריה שלו אחת לחודש וזקוק כרגע לעובדת כיוון שהבריזו לו ברגע האחרון. ההשראה לציורים שלו נובעת מתוך פתקי וידויים שאנשים משאירים בפתח דלתו.

אובורן ואואן נמשכים אחד לשנייה אבל אואן מסתיר מאובורן סוד. אפילו כמה. כאלה שאולי יגרמו לה לצאת מבעד לדלת ולא לחזור לעולם.

על הספר

הספר הינו ספר בודד ומסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של אובורן ואואן לסירוגין.

הספר הזה הוא פשוט גאוני. הסופרת מצליחה להעביר את התחושות של הדמויות במדויק ומסירה לאט לאט את השכבות שלהם.

לאורך הקריאה מגלים בכל פעם פרט חדש על הדמויות או על עברן והתמונה הגדולה מתגבשת בצורה מושלמת. את העלילה אופפים סודות רבים ולאט לאט מגלים מהם וכיצד הם עומדים לטרוף את הקלפים.

דבר נוסף שאהבתי והוסיף מאוד לסיפור הוא שאת הספר מלוות תמונות של ציורים הנותנים המחשה לוידויים שאסף אואן.

לסיכום

ספר שלא תרצו להניח מהיד מהרגע הראשון. תתכוננו לחייך, לכעוס ואף להזיל דמעה.

מה חשבתן על הסיקור? כתבו לנו (גללו מטה לתחתית הסקירה). לרכישת הספר מאתר בוקסילהלסקירות נוספות של אילור לחצו כאן ולספרים נוספים של הסופרת לחצו כאן

In this article

הצטרף לשיחה